top of page

שֹׁבֶל הַשְׂלָמָה

 

.יפה עושה פורטרטים של הטבע

היא רואה בטבע חבר. מישהו קרוב שניתן לגור עמו בכפיפה אחת, לצייר אותו

.כמו אדם אהוב במיוחד

.בעיניה הוא אינו מאיים. הנוף סביבנו אינו רוצה דבר מאתנו, רק שנניח לו להיות

.הטבע נמצא אצל יפה לא כמו אורח, אלא כמו אני שני

.היא לא מנסה ליפות אותו, אלא רק לתפוס את מהותו

.הטבע בעיניה הוא קו האופק המפריד בין חושך לאור

יפה יודעת שבעתיד לא ניתן יהיה לראות את הנופים שאנחנו רואים היום

.ויש מראות שפעם היו נפוצים יותר בעולמנו ונעלמו לחלוטין מחיינו,

לכן היא לא מנסה לתת בציורים את העצמי שלה, אלא את העצמי של הטבע

.גם כילדה מצאה עצמה הולכת אל הטבע כדי למצוא את מה שהיה

.חסר בחייה. בשיריה היא כותבת רבות על הנוף ההולך ונעלם

.הנה אחד מהשירים   שֹׁבֶל הַשְׂלָמָה

 

כְּשֶׁיּוֹרֵד הָעֶרֶב

וְלֹא יָדוּעַ אִם הוּא רִאשׁוֹן אוֹ אַחֲרוֹן

מַשֶּׁהוּ קוֹרֶה לַיַּעַר

.הוּא מְאַבֵּד אֶת הַטֶּקְסְט

מִלִּים נִפְרָמוֹת מִמֶּנּוּ

כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ הוֹלֶכֶת לִתְפֹּר

אֶת הַקְּצָווֹת הַפְּרוּמִים שֶׁל הַזְּמַן

.הַחַיִּים  עוֹמְדִים בַּאֲלַכְסוֹן

מְנַסִּים לְקַבֵּל עוֹד טִפַּת יוֹם

יֵשׁ תּוֹסֶפֶת נֶחָמָה

יוֹתֶרֶת נְשִׁימָה

.אֶל הַיַּעַר הַהוֹלֵךְ מִכָּאן

הַמַּבָּט נִפְרָם אַחֲרָיו בְּשֹׁבֶל הַשְּׂלָמָה

bottom of page