!נשמח לראותכם ביום הפתיחה



 

afisha a.jpg


פיצול אישיות – הפרעה נפשית קשה, שכן היא דוחסת את אין-ספור היצורים שאליהם מתפרט האדם לכמה 
אישיויות מסכנות.

                                                                                                                סטניסלב יז'י לץ

 

ויקיפדיה (בשפה הרוסית) מגדירה את הפַנְטַסְמָגוֹרְיָה בתור "גיבוב זר ומוזר של צלמים ודמויות, חזיונות ומראות שונים ומשונים; כאוס, אנדרלמוסיה, גרוטסקה." מילון השפה הרוסית בארבעה כרכים הערוך בידי אוּשאקוֹב מגדירהּ בתור "בלשון הדיבור: שטויות, דברים בלתי אפשריים". בין אזכורי המלה "פנטסמגוריה" במאגר התבונה הפאן-גלובלית אפשר להיתקל גם בכזה: "פנטסמגוריה (מערכת הנחיה) – מרכז בקרת משגרים רוסי לטילים נגד קרינה מסוג Х-58 ו-Х-25 МП".
הנפקא מינה מכל ההגדרות הנ"ל, להוציא את מרכז הבקרה (ברם, בשום דבר אי אפשר להיות בטוח לגמרי), הוא שהמלה "פנטסמגוריה" אינה אלא ניגוד מובהק למושג "מציאות". ואם כך, הרי שעל מנת להבין מה זה בעצם פנטסמגוריה (e contrario)* מן ההכרח הוא ללבן את מושג המציאות. אותה התבונה הפאן-גלובלית מגדירה את המציאות (realis)** כמונח פילוסופי המכוון לעובדות הקיימות אובייקטיבית, דהיינו שבאמת קיימות (ומיהו האידיוט שיהיה ערב לאובייקטיביותה של תפיסת המציאות שלו?!). התבונה הפאן-גלובלית מבחינה בין מציאות אובייקטיבית (גשמית) לבין זו הסובייקטיבית (מה שנקרא: תופעת התודעה). זה, כמובן, נחמד והכל, אבל מה זה עוזר? הנה, לדוגמא, אני הולך לי ברחוב שהוא אובייקטיבית מציאותי, ולקראתי באה עלמה שהיא אובייקטיבית עלמת חן. ובואו נאמר שבהיותי צייר ה"מחובר למציאות" אני מצייר את אותה עלמת החן במלוא חינניותה. ואילו אי-מי מבני-אומנותי מתבונן בעלמה הזאת ומצייר גועל נפש של יצור מתמקמק הרומש על הרחוב והמרטיט במשושיו הארוכים כאורך הגלות. פנטסמגוריה, אינעל אבוק, ותו לא! או נגיד הסטודנט פּאבֶל פילוֹנוֹב מצייר מודליסט, קרי: גבר עירום. "מה אתה עושה?!" מזדעק הפרופסור, בראותו כיצד פילונוב מצייר בחריצות ובדייקנות כלי דם ועצבים במקום עור חלק. "טמבל," זורק לו פילונוב, והולך.
ואולם, הסרטן שמאכל מבפנים את עלמת החן, אך העלום ממנה עצמה בינתיים, אובייקטיבית לא פחות מציאות מאשר העצבים וכלי הדם הספונים מתחת לעורו של המודליסט. אז מדוע ולמה הם ודווקא הם פנטסמגוריה, ולא עורו של המודליסט ותוארה המושך של עלמתנו הבריאה למראה?
המציאות איננה אחת, המציאויות רבות, אלא פשוט שבניגוד אלינו, לבני תמותה רגילים, צייר טוב מסוגל לראותן. כך שטעות גדולה היא לחון את הצייר בתכונות כגון דמיון נועז, כושר המצאה מזהיר – ***bullshit  כל החרא הזה. הצייר לא ממציא דבר, הוא פשוט מעתיק בנאמנות את המציאות הנסתרת מעיינינו שלנו. אבל (ובכך יש להודות) גילוי המציאות האחרת – עבודה מפרכת ולעתים מסוכנת. ארוכות, ארוכות לאין קץ היה על וְורוּבֶּל לנעוץ את מבטו באם הפנינה המתגוונת בתוך הצדף בטרם יחלו להזדהר בו גופי הנאיאדות. גוֹיָה יצטרך להתחרש על מנת להצליח לראות את השדים המאכלסים את ה- Quinta del ****Sordo.
הפנטסמגוריה היא שארה קרובה לנס, אבל בעולם הזה אין נס העולה על נס היום-יום. כמו שמאטיס היה אומר, בחיים תמיד יש פרחים בשביל אלה שרוצים לראות אותם. החיים מורכבים מנסים, ורק בנו האשמה שנבצר מאתנו להבין זאת. טווס על מזרקה מושלגת זה נס, פנטסמגוריה, מציאות? החיים חדורים שירה, רק שהמשוררים לא רבים. המלים הללו הן של האומן היוצר של האָמארקוֹרד*****, אומן שביצירותיו המציאות פנטסמגורית, והפנטסמגוריות מציאותיות. ולעתים קרובות, קרובות מאוד, על מנת להבין שהעולם אינו שטוח ועגמומי באפרוריותו אלא מסנוור בצבעוניותו ורב-ממדי אנחנו צריכים לעזרתם של ציירים (בשביל זה, בעצם, הם קיימים) ושל משוררים, כגון זה שמלפני 564 שנים כתב:

עַל שׂפַת נהר אני מת בַּצמא,
אני מֵמֵר בִּצחוק, מרזה מִנחת,
לאן שלא אלך ביתי נמצא,
וגוֹלתי – הארץ המובטחת.
מִבֵּין כולם אבין יותר לַלֵב
של זה שלברבור קורא "עורב".
אני סומך על נס. אני חֵלֶכָה,
אך עֵירוּמי מִלְבוּש-גְביר מְלַבֵּב,
לי בִּזרועות פתוחות אומרים: "לך, לְכָה!"
אני פזרן, כִּילַיי מבר קַמצָﬞא,
אני תקווה, ורצונות בי אַיִן,
שִׁפלוּת היא לי הגאווה עצמה.
אני מכניס גמל אל קוף המחט.
מֵעֵדֶן אעדיף את בּוֹר השָׁחַת.
אני רועד מקור ביום שׁוֹרֵב,
ורק הכפור יחדיר בי חום לוהב.
אני זוכר בדיחה ואז שוכְﬞחָה,
דרכי ברורה רק בעָריף כבד,
לי בזרועות פתוחות אומרים: "לך, לכה!"
ביום בהיר אני כמו סומא,
אבל בכל כוכב תבחין העין.
אני מקיץ עם רדת החמה.
צלול אני כושל כהﬞלום יין,
ולי הלל ושבח כמו אות קין.
רק החֵרֵש לִדְבַר-אָמְרִי רעב,
ומר מלענה לי דבש עָרֵב.
אך איך לדעת מה אמת, כן, איך, אָה?
ומה רבה היא – רק לספור כואב.
לי בזרועות פתוחות אומרים: "לך, לכה!"
אני תוהה, אבל בלב שָׁלֵו:
עידן או רגע הֶרֶף מהבהב?
אל שְׁאוֹל אלך, אֵלִי, ולא אֵלֶיךָ,
ופקפוקי בי אמונה מֵרֵב.
לי בזרועות פתוחות אומרים: "לך, לכה!"******


     סשה אוקון
מרוסית: מרים בן שלום
 

_________________________________________________________________________________
* מכלל לאו (לטינית)
** ממשי, הווייתי (לטינית מאוחרת)
*** שטויות. מלולית: גללי שור (אנגלית)
**** בית החרש (ספרדית). בית שקירותיו צוירו בידי גויה. היום הפרסקאות נמצאות בפראדו
***** פ. פליני
****** פרנסואו ויון, "בלדת ההתחרות בבלואה"

logan.png